רבים יזכרו לפחות ספר אחד יקר, שהשפיע קשות על חייהם. כיום, חוקרים מצאו "עקבות" של קריאה ברמה הביולוגית. מתברר כי כמה שינויים במוח יכול להימשך כמה ימים לאחר הקריאה. מחקרים כאלה פורסמו לראשונה בכתב העת Brain Connectivity.
"הסיפורים יוצרים חוויה וירטואלית שהיא ממשית עבור המוח שלנו", אומר גרגורי ברנס. - "ואנחנו רוצים להבין איך הטקסט חודר למוח שלנו, ומה בדיוק הוא עושה".
כריסטינה בליין וברנדון פאי עבדו עם ברנס. הם כולם עובדים של המרכז לאמורי אוניברסיטת מרכז המחקר Neuropolicy.
בניסוי השתתפו 25 בוגרי אוניברסיטת אמורי. הניסוי עצמו נמשך יותר מחודש. צוות חוקרים השתמש בדמיית תהודה מגנטית כדי לזהות קשרים במוח שנוצרו מקריאה. שימו לב, למדנו קשרים שכבר קמו, ולא אלה המתעוררים במהלך תהליך הקריאה. זוהי ייחודו של המחקר.
לחקר הרומן הנבחר "פומפיי", המחבר - רוברט האריס. הסיבה לכך היא מזימה מרתקת ודרמטית. בקיצור, אנחנו מדברים על עיר באיטליה העתיקה (פומפיי) ועל ההתפרצות של הר הזובבי עליה. הדמות הראשית היתה מחוץ לעיר פומפיי.
הוא צפה בנפילת העיר מרחוק. הוא רצה לחזור לעיר כדי להציל את האשה שאהב, אבל לא היה שום סיכוי. עם כל דקה וולקן spewed לבה יותר ללא רחם. הרומן מתאר עובדה היסטורית - אירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים. נכון, הגיבור עצמו וסיפורו הם בדיוניים.
הדבר הראשון שעשו המדענים היה לסרוק את מוחם של המשתתפים בניסוי במצב רגוע - לפני שהתחילו לקרוא. הרומן חולק לחלקים - כ -9 חלקים של 30 עמודים. כל תשעה ימים קיבל המשתתף חלק חדש. הוא קרא אותו בערב, ולמחרת בבוקר הגיע למעבדה, כדי שהמדענים יוכלו לסרוק את מוחו.
בכל פעם, מדענים ערכו בדיקה מהירה כדי לבדוק אם הנושאים אכן לקרוא את הטקסט. לאחר מכן הם השתמשו MRI למצוא עקבות של קריאה.
המספר הגדול ביותר של תרכובות חדשות נרשמה בצד השמאלי של האונה הטמפורלית של המוח. זהו האזור שאחראי על תפיסת השפה. "למרות שהנבדקים לא קראו את הטקסט כשהם נסרקו, חלקים מסוימים של המוח המשיכו להיות פעילים", אומר ברנס. "אנחנו קוראים לזה צל הפעילות, זה עובד כמו זיכרון שרירים."
מספר מוגבר של חיבורים נרשם גם בחלק המרכזי של המוח, - העלילה החושית-מנועית העיקרית. נראה שהאדם מרגיש משהו גם כאשר לא היו גירויים חיצוניים. תופעה זו ידועה בתחום הספורט, כאשר לדוגמה, הדמיה של ריצה מפעילה את חלקי המוח האחראים לריצה. כלומר, המוח הוא בטוח שהאדם זז. הדמיה כזו היא חלק בלתי נפרד של אימון של ספורטאים מסוימים.
"שינויים אלה נוירונים עולה כי המוח האנושי הוא ממש חווה את אותן תחושות כמו הדמות הראשית, למשל, ריצה, קופץ, ואפילו נוגע ללב," אומר ברנס. מתברר כי הביטוי "להיות בעור של מישהו" אינו פיגורטיבי כפי שהוא נראה.
הדבר המעניין ביותר הוא שפעילות "וירטואלית" כזו אינה רק תגובה מיידית לגירוי, אלא מה שנותר במוח. כלומר, ספר יכול ממש לשנות אדם מבפנים.
כתבות קשורות:
כיצד לפתח את המוח ב 100%
רשימת ספרים שווה קריאה
